<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ויקהל</h1>
<h2>דף ו.</h2>
אלה [שמות ל"ה]. בגי' ל"ו, דברים תרי, הדברים ג', אלו ל"ט מלאכות דחייבין עליהן. דסמיך למלאכת המשכן, ללמד כי אותן שהיו במשכן היו אבות מלאכות. ובגמ' [שבת צ"ו ע"ב] דאיכא נפקותא בין אב לתולדה במזיד לענין התראה, דעל אב מתריהו בשביל עצמו חייב מיתה. ואי עביד תולדה והתרהו בשביל עצמה, אין זה התראה עד שיתרו בו משום אב דידיה. ד"א למה נאמרה פרשת שבת [סמוך] לפרשת משכן, לפי שנ' (שמות כ"ה א') ועשו לי מקדש שומעני אפי' בשבת ת"ל ששת ימים.
<h2>דף ו:</h2>
לא תבערו [שמות ל"ה]. הבערה בכלל מלאכה היתה, ויצאת מן הכלל ללמד על הכלל, שאם עשאם כולם בהעלם אחד חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. ודידע לה בשבת בתחומין ואליבא דר' עקיבא. והוא הדין דמצי למימר דידע לה לשבת בלאו דמחמר. ור' יוסי [סובר] הבערה ללאו יצאתה, ולומר שאין בה מיתה. ואי קשיא לר' יוסי אמאי לא אמרי' הבערה יצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו שהוא בלאו. וי"ל דאיכא למימר א"כ קרא דכל העושה בו מלאכה יומת במאי מוקמת לה.
